Definify.com

Definition 2024

קרה

קרה

Hebrew

Verb

קָרָה • ‎(qará) ‎(pa'al construction)

To happen, occur, go on.

Conjugation

Conjugation of קָרָה (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: לִקְרוֹת
past	first person	קָרִיתִי		קָרִינוּ
	second person	קָרִיתָ	קָרִית	קְרִיתֶם ¹	קְרִיתֶן ^{1, 2}
	third person	קָרָה	קָרְתָה	קָרוּ
present	all persons	קוֹרֶה	קוֹרָה	קוֹרִים	קוֹרוֹת
future	first person	אֶקְרֶה		נִקְרֶה
	second person	תִּקְרֶה	תִּקְרִי	תִּקְרוּ	תִּקְרֶינָה ³
	third person	יִקְרֶה	תִּקְרֶה	יִקְרוּ	תִּקְרֶינָה ³
imperative	second person	קְרֵה	קְרִי	קְרוּ	קְרֶינָה ³
notes		Pronounced קָרִיתֶּם/ן in modern informal Hebrew Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

Etymology 2

Adjective

קָרָה • ‎(qará) f sg indef. (m sg indef. קַר; f pl קְרוֹת)

Feminine singular indefinite form of קַר ‎(qár): cold.

Noun

קָרָה • ‎(qará) f

cold, chill, coldness
frost, cold weather

Synonyms

(cold weather): כְּפוֹר ‎(k'fór)