Definify.com

Definition 2024

אֲמַר • ‎(ʾamar)

to say, to pronounce
- בראשית רבה ע, טז
  [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין
to command

Root
א־מ־ר

Cognate to Arabic أَمَرَ ‎(ʾamara, “to command”).

אָמַר • ‎(amár) ‎(pa'al construction, passive counterpart נֶאֱמַר, Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, intransitive)

Conjugation of אָמַר (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לוֹמַר action noun: אֲמִירָה passive participle: אָמוּר
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	אָמַרְתִּי		אָמַרְנוּ
	second	אָמַרְתָּ	אָמַרְתְּ	אֲמַרְתֶּם¹	אֲמַרְתֶּן¹
	third	אָמַר	אָמְרָה	אָמְרוּ
present		אוֹמֵר	אוֹמֶרֶת	אוֹמְרִים	אוֹמְרוֹת
future	first	אומר \ אֹמַר		נֹאמַר
	second	תֹּאמַר	תֹּאמְרִי	תֹּאמְרוּ	תֹּאמַרְנָה²
	third	יֹאמַר	תֹּאמַר	יֹאמְרוּ	תֹּאמַרְנָה²
imperative		אמור \ אֱמֹר	אִמְרִי	אִמְרוּ	אמורנה \ אֱמֹרְנָה²
notes		Pronounced אָמַרְתֶּם and אָמַרְתֶּן in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

אֹמֶר • ‎('ómer) m

אִמֵּר • ‎(imér) m