Hebrew

Noun

מִנְיָן • ‎(minyán) m ‎(plural indefinite מִנְיָנִים, singular construct מִנְיַן־, plural construct מִנְיְנֵי־)

1. Defective spelling of מניין.
2. (מִנְיַן־, minyán-) Singular construct form of מִנְיָן‎.

Etymology 2

Adverb

מִנַּיִן • ‎(mináyin)

1. Whence; from what place, where.

   מִנַּיִן בָּאתָּ?‎

   mináyin báta?

   Where did you come from? (to a man)

Synonyms

• מֵאַיִן ‎(me'áyin)
• מֵאֵיפֹה ‎(me'éifo) (colloquial)

Antonyms

• לְאָן ‎(l'án)

Yiddish

Etymology

From Hebrew מנין ‎(minyán).

Noun

מנין • ‎(minyen) m, plural מנינים ‎(minyonim)

1. a minyan (a quorum of ten required for certain ritual activities in Judaism)