Definify.com

Definition 2024

דימם \ דִּמֵּם • ‎(dimém) ‎(pi'el construction)

Conjugation of דימם \ דִּמֵּם (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: לְדַמֵּם
past	first person	דיממתי \ דִּמַּמְתִּי		דיממנו \ דִּמַּמְנוּ
	second person	דיממת \ דִּמַּמְתָּ	דיממת \ דִּמַּמְתְּ	דיממתם \ דִּמַּמְתֶּם	דיממתן \ דִּמַּמְתֶּן ¹
	third person	דימם \ דִּמֵּם	דיממה \ דִּמְּמָה	דיממו \ דִּמְּמוּ
present	all persons	מְדַמֵּם	מְדַמֶּמֶת	מְדַמְּמִים	מְדַמְּמוֹת
future	first person	אֲדַמֵּם		נְדַמֵּם
	second person	תְּדַמֵּם	תְּדַמְּמִי	תְּדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה ²
	third person	יְדַמֵּם	תְּדַמֵּם	יְדַמְּמוּ	תְּדַמֵּמְנָה ²
imperative	second person	דַּמֵּם	דַּמְּמִי	דַּמְּמוּ	דַּמֵּמְנָה ²
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.