Definify.com

Definition 2024


בניין

בניין

Hebrew

Noun

בניין \ בִּנְיָן (binyán) m (plural indefinite בניינים \ בִּנְיָנִים, singular construct בניין \ בִּנְיַן־, plural construct בנייני \ בִּנְיְנֵי־)

  1. building; construction
    • Ezekiel 42:5:
      וְהַלְּשָׁכוֹת הָעֶלְיוֹנֹת קְצֻרוֹת כִּי־יוֹכְלוּ אַתִּיקִים מֵהֵנָה מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּכֹנוֹת בִּנְיָן׃
      v'hal'shakhót ha'elyonót k'tsarót ki-yokh'lú atikím meihéna meihatakhtonót umeihatikhonót binyán.
      Now the upper chambers [were] shorter: for the galleries were higher than these, than the lower, and than the middlemost of the building.[1]
  2. (grammar) conjugation pattern; construction
  3. (בִּנְיַן־, binyán-) Singular construct form of בניין \ בִּנְיָן.

See also

References

  1. (1611) Authorized King James translation.