Hebrew

Verb

בָּכָה • ‎(bakhá) ‎(pa'al construction, infinitive לִבְכּוֹת)

1. To cry, weep.
   • Exodus 2:6, with Young's Literal Translation:

     וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה׃‎

     vatiftákh vatir'éhu 'et hayéled v'hiné ná'ar bokhé vatakhmól 'aláv vatómer miyal'déi ha'ivrím zé

     and openeth, and seeth him -- the lad, and lo, a child weeping! and she hath pity on him, and saith, `This is [one] of the Hebrews' children.'

   • אפרת גוש, תמיד כשאתה בא

     כשאתה בא אני נופלת בגללך

     אני רוצה לבכות

     אני יודעת למה באת ומה אסור לי לצפות

   • עידן רייכל, אולי הפעם

     אני בוכה לילות שלמים עלייך ועלי

     על איך שפעם ועל איך שלא עכשיו

     כשמתנפץ חלום של סתיו

Conjugation