Definify.com

Definition 2024

בדק

בדק

Hebrew

Root
ב־ד־ק

Verb

בָּדַק • ‎(badák) ‎(pa'al construction, passive counterpart נִבְדַּק)

to check, examine, verify

Conjugation

Conjugation of בָּדַק (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: לבדוק \ לִבְדֹּק
past	first person	בָּדַקְתִּי		בָּדַקְנוּ
	second person	בָּדַקְתָּ	בָּדַקְתְּ	בְּדַקְתֶּם ¹	בְּדַקְתֶּן ¹, ²
	third person	בָּדַק	בָּדְקָה	בָּדְקוּ
present	all persons	בּוֹדֵק	בּוֹדֶקֶת	בּוֹדְקִים	בּוֹדְקוֹת
future	first person	אבדוק \ אֶבְדֹּק		נבדוק \ נִבְדֹּק
	second person	תבדוק \ תִּבְדֹּק	תִּבְדְּקִי	תִּבְדְּקוּ	תבדוקנה \ תִּבְדֹּקְנָה ³
	third person	יבדוק \ יִבְדֹּק	תבדוק \ תִּבְדֹּק	יִבְדְּקוּ	תבדוקנה \ תִּבְדֹּקְנָה ³
imperative	second person	בדוק \ בְּדֹק	בִּדְקִי	בִּדְקוּ	בדוקנה \ בְּדֹקְנָה ³
notes		Pronounced בָּדַקְתֶּם/ן in modern informal Hebrew Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

Derived terms

בְּדִיקָה ‎(b'diká)

Anagrams

דבק