Definify.com

Definition 2024

אוֹנֵן • ‎(onen) ‎(pi'el construction)

Conjugation of אוֹנֵן (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		masculine singular	feminine singular	masculine plural	feminine plural
non-finite forms		to-infinitive: לְאוֹנֵן
past	first person	אוֹנַנְתִּי		אוֹנַנּוּ
	second person	אוֹנַנְתָּ	אוֹנַנְתְּ	אוֹנַנְתֶּם	אוֹנַנְתֶּן ¹
	third person	אוֹנֵן	אוֹנְנָה	אוֹנְנוּ
present	all persons	מְאוֹנֵן	מְאוֹנֶנֶת	מְאוֹנְנִים	מְאוֹנְנוֹת
future	first person	אֲאוֹנֵן		נְאוֹנֵן
	second person	תְּאוֹנֵן	תְּאוֹנְנִי	תְּאוֹנְנוּ	תְּאוֹנֵנָּה ²
	third person	יְאוֹנֵן	תְּאוֹנֵן	יְאוֹנְנוּ	תְּאוֹנֵנָּה ²
imperative	second person	אוֹנֵן	אוֹנְנִי	אוֹנְנוּ	אוֹנֵנָּה ²
notes		Uncommon in modern informal Hebrew, but used in formal speech and writing. Uncommon in modern Hebrew.

אונן • ‎(unan) m ‎(plural indefinite אוננים, singular construct אונן־)

אונן • ‎(Onan) m